חברים – אהבה

כשהיא מתה בפעם הראשונה

חזרנו מאיפה שהוא, אני לא זוכרת מאיפה. היה מאוחר, בשביל ילדה בת שמונה. היה עשר בלילה, או משהו כזה. או שאני פשוט לא זוכרת, אבל היה ממש ממש ממש חשוך בחוץ. יצאנו מהאוטו הכחול שהיה לנו פעם, ועלינו הביתה. במעלית, אני ואמה[Emma] צחקנו בקולי קולות, צורחות וצוחקות, ומרביצות אחת לשניה בצחוק. אמא חייכה, ודברה עם...

פורסם ב Posto di Jessica - Jessica's place ע"י Jessicabbey on 07-06-2010
תגיות: אמא, אבא, אהבה, מאיה, מוות, בכי, סבא, דני, סבתא, אירי, לוויה, כשהיא מתה בפעם הראשונה, אדם יקר, אמה, גיא, טלאפון

קיץ

מזמן לא עדכנתי... אני פשוט נורא עסוקה בזמן האחרון, הכנסתי את עצמי למערבולת כזאת. השנה נגמרה, התעודה לא משהו בכלל, ובכל זאת פעם ראשונה בחיים שלי שאמא חיבקה אותי ואמרה שהיא מאד גאה בי ושהשקעתי. עד כתה ח' הייתי ילדה של מאיות, ובט' עוד איכשהו גירדתי את זה, השנה נפלתי. אני גאה בי, זה מה שחשוב. התחלתי...

פורסם ב כל בוקר קצת ע"י Ophelia C on 06-24-2010
תגיות: אמא, אופיום, עבודה, קיץ, חנות

30 שניות

קטעים שיקחו לכם 30 שניות מהחיים למטרת קריאתם בלבד. טוב, אולי לא 30 שניות בדיוק, אבל כמה קצרצרים מהתקופה האחרונה. 30 שניות לקורס קצינים אני באמת מרגישה שאני ככה קרובה ללהיות קצינה בצה"ל אם אני רק אומרת "כן". אני רק בת 18, אני ילדה קטנה. אני? קצינה בת 19 בעוד שנה? אני ממש לא יודעת. אבל זה...

פורסם ב פוסטמה והעיר הגדולה ע"י Naylo on 06-04-2010
תגיות: פוסטמה, צה"ל, חברים, צבא, אמא, הופעה, רוק, מטאל, ציור, כרטיס, קורס מפקדות, קולנוע, אליס בארץ הפלאות, 30 שניות, טומב ריידר, קצינה, פולין, שומרת אחותי, אוגוסט, אווטאר, 300, מארלי ואני, שרלוק הולמס, הרקולס, סטי"לים, קורס קצינים, סרטים, מזג אוויר, מסע לפולין, ציורים, דיסני, הנסיף הפרסי, מטאליקה, 30 שניות למאדים, 30 seconds to mars, metallica

אמא

באמת שלא רציתי לפתוח את הבלוג ככה, אבל גרמתי לאמא שלי לבכות עכשיו. תכננתי את זה אחרת לגמרי. משהו שטחי וראשוני כזה, כמו שבלוג אמור להיות בפוסט הראשון שלו, אפילו אופטימי. אולי להציג את עצמי, להשתדל. בעיקר להשתדל. אמא בכתה... טוב, אמא בכתה בגלל שאני נוראית בשעות האלה. זה לא אומר שאני נפלאה בשאר השעות, אבל...

פורסם ב כל בוקר קצת ע"י Ophelia C on 05-27-2010
תגיות: הורמונים, אמא, בכי

מכתב לאמא.

כתבתי את זה על מחברת כשיצאתי מהבית בכעס כי לא יכולתי להישאר שם מרוב כעס. המכתב מנוסח בלשון נקבה אך מכוון לשני ההורים. "אם יקרה, אני לא חפץ שלך. אני לא צעצוע, לא עבד ולא רובוט. אני אדם בפני עצמו. לאיש אין בעלות על גופי ועל נפשי. אני אדם חופשי בעולם חופשי ואת אינך האדונית שלי. אני גר בביתך כי אני...

פורסם ב מאניה דיפרסיה ע"י Thunder on 05-17-2010
תגיות: מצבי רוח, ויכוח, מצב רוח, לחץ, אמא, יחסי הורים וילדים, חופש, אבא

חברים\| זכור אותי	שכחת סיסמה? \| לא נרשמת? לחץ כאן!